יום חמישי, 21 במרץ 2019

איך לקבל כרטיסים לואסל, הפסל הגדול עם המדרגות בהאדסון יארדס

ביום שישי ה-15 במרץ, 2019, נפתח בקול תרועה הפסל הסביבתי בשכונה היוקרתית החדשה הכי חמה במנהטן; האדסון יארדס. עלות ההקמה של השכונה החדשה הממוקמת בצד המערבי של מנהטן (רחוב 34 ושדרה 11) מוערך בכ-25 מיליארד דולר, זהו אחד מהפרוייקטים היקרים ביותר בעולם. 
לב ליבו של האדסון יארדס הוא הואסל - Vessel שעלותו מוערכת בכ-150 מליון דולר. הואסל הוא מבנה ציבורי מצופה נחושת שתוכנן על ידי מעצב בריטי בשם תומאס האטרוויק. המבנה דמוי כוורת, מוקף בגינות פרחים ומתנשא לגובה של כ-45 מטר. הוא עשוי מ-16 קומות, 154 גרמי מדרגות, 80 מרפסות ו-2,500 מדרגות. ביקור במבנה מזכיר ביקור באחת היצירות של 'מאוריץ קורנילס אשר' שמתארות מבנים פנטסטיים של גרמי מדרגות הנראים כעולים ויורדים בעת ובעונה אחת. הואסל נגיש גם לאנשים עם מוגבליות, תוכלו למצוא שם מעלית שעוברת בין המפלסים.

הואסל פתוח מדי יום בין השעות עשר בבוקר ותשע בערב, יכול להכיל 1,000 מבקרים בכל רגע נתון ובשל כך, למרות שמדובר במבנה ציבורי, יש צורך בכרטיסים על מנת לבקר במבנה. הכרטיסים הם חינם וניתן להשיגם באחת משתי דרכים. הראשונה, היא גם היעילה ביותר, היא לשריין כרטיסים מראש. כל יום בשמונה בבוקר הם משחררים כרטיסים לביקור באותו היום ועד שבועיים אחריו. תוכלו לשריין את המקום שלכם באתר הזה, הוא גם האתר הרשמי של ההאדסון יארדס: www.hudsonyardsnewyork.com/discover/vessel האופציה השנייה שלכם היא להגיע לאתר ולעמוד בתור לכרטיסים שמחולקים למעוניינים מול הואסל. כל יום הם מחלקים 5,000 כרטיסים בשיטת כל הקודם זוכה. בשלושת הפעמים שביקרתי במקום בשבוע הפתיחה (במהלך אמצע השבוע) זמן ההמתנה בתור לקבלת הכרטיסים לא עלה על 10 דקות. בסוף השבוע, בשעה שלוש אחר הצהריים כבר לא נותרו כרטיסים.


מול הואסל נמצא הקניון של האדסון יארדס בו תוכלו למצוא שלל פעילויות, מותגי יוקרה, מסעדות, גלריות ועמדות תצפית. אחד מהאטרקציות בקניון הוא טרקלין בשם 'עדן' (3DEN) שממוקם בקומה הרביעית. בטרקלין חלון תצפית גדול לואסל, כורסאות ופינות ישיבה, נדנדות, חדר יוגה, ווי פיי חופשי, עמדות הטענה, חדרי ישיבות, מקלחות, סבונים מפנקים ושתייה. זה מקום שאנשים עוצרים בעיקר להתרעננות ולפגישות עבודה. התשלום מתבצע לפי כמות הזמן שביליתם במקום. כדי להיכנס לטרקלין יש להוריד את האפליקציה שלהם. לאפליקציה קוראים 3DEN ואתם תקבלו 30 דקות חינם בטרקלין אם תוסיפו את הקוד המיוחד שלי 3DENMICK באפליקציה. 
למידע על תצוגות ואירועים נוספים בעיר אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק או לעקוב אחרי באינסטגרם.

יום שישי, 24 במרץ 2017

חמישה טיפים למטיילים בקליפורניה

מבחינתי, יהלום הכתר של קליפורניה החמימה הוא הטבע שלה, אפילו בערים מרכזיות כמו סן פרנסיסקו תוכלו לפגוש באריות ים פראיים. לאחרונה סבלה קליפורניה ממספר שנים שחונות ואני ראיתי את מאגרי המים האהובים עלי הופכים לשלוליות בוץ עצובות. אך למרבה המזל השנה האחרונה הייתה ברוכת גשמים ושיא של פריחה משגעת כיסה את האדמה והוציא אלפי מטיילים לאתרי הטבע. 
מזג האוויר בקליפורניה נעים כל השנה כשסן פרנסיסקו היא קצת יוצאת דופן מהבחינה הזאת. כשביקרתי שם בקיץ שנה שעברה הציטוט שנהוג לייחס למארק טווין "החורף הקר ביותר שחוויתי היה קיץ בסן פרנסיסקו" מעולם לא היה מדויק יותר.

היום, אחרי למעלה משלוש שנים של ביקורים חוזרים ונשנים בקליפורניה, אני מרכזת כאן מקומות אסטרטגיים בהם תוכלו לפגוש בחיות בר שונות שבחרתי עבורכם בקפידה. אני מקווה שהמידע יעזור לכם להפיק את המרב מטיול במדינה. כמובן שזהו רק קצה קצהו של המזלג, אז אתם מוזמנים להמשיך ולשאול ואני אשמח לעזור כמיטב יכולתי. 
אחד המראות היפים והמרגשים ביותר בקליפורניה הוא של הדנאית המלכותית בתקופת הנדידה. כמו הרבה חיות בר אחרות גם עתידה של הדנאית המלכותית נמצא בסכנה עקב אובדן בתי גידול. למרות עלייה קלה בשנים האחרונות באוכלוסייה, שמנתה ב-2016 על פי הערכות כ-200 מיליון פרטים, האוכלוסייה עדיין קטנה ב-32% בהשוואה לממוצעים היסטוריים. בסנטה קרוז תוכלו למצוא את אחד מאתרי השימור החשובים ביותר של הדנאית בקליפורניה. 
כל שנה בתחילת אוקטובר מקבלים בברכה, בחוף הגשרים הטבעיים (Natural Bridges State Beach), את אלפי הפרפרים שמגיעים לשם לקראת החורף. העלים והענפים של האקליפטוסים בשמורה מגנים על הדנאית המלכותית מפני הקור והפרחים של האקליפטוס משמשים להם כמקור מזון. מתחת לטמפרטורה של 13 מעלות צלזיוס הדנאית לא מסוגלת להתעופף ואז רואים את הפרפרים מתגודדים באלפיהם על העצים בשמורה. 

מתי להגיע? חודשי הסתיו הם התקופה הטובה ביותר לראות את הפרפרים, מאמצע אוקטובר ועד אמצע ינואר תוכלו לראות אלפי דנאיות בשמורה. 

מה עוד? בנוסף לפרפרים תוכלו למצוא באזור עופות מים, בעיקר שחפים ושקנאים ואריות ים לרוב. לעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.
שמורת הטבע אניו נואבו, שנמצאת בצמוד לכביש 1 ובמרחק של כשעה נסיעה דרומה מסן פרנסיסקו, מספקת הזדמנות פז לראות בעל חיים שכמעט ונכחד מהעולם, פיל ים צפוני. יונק ימי עצום ממדים שנטבח במאות אלפיו במאה ה-19 בשל שכבת השומן העבה שבגופו. מצבו של פיל הים הצפוני היה כל כך קשה שב-1982 נשארו ממנו פחות ממאה פרטים,  במושבה באי גוואדאלופ (Guadalupe) שנמצא מול חופי באחה קליפורניה. אחרי שהממשלות במקסיקו וארה"ב נתנו למין הגנה, האוכלוסייה התאוששה וכיום מספרם מוערך בכ-160,000 פרטים. 
בשנת 1955 חזרו לראשונה פילי הים לאניו נואבו ובשנת 1961 נולד גור ראשון במושבה. הזכרים החלו לחזור ליבשת ב-1965 ובשנים 1988/1989 נצפו בשמורה 2,000 פרטים ובין השנים 1994-1995, נולדו שם כאלפיים גורים של פיל ים צפוני. 

עונת הרבייה של פיל הים הצפוני מתחילה בדצמבר, אז מתחילים להגיע הזכרים ולהילחם על שליטה בטריטוריה. ולראות זכרים ששוקלים למעלה משני טון נלחמים זה בזה זה לא עניין של מה בכך. בסוף דצמבר מתחילות להגיע הנקבות ונוצרים הרמונים לאורך החוף. 
הנקבות ממליטות שלושה עד שישה ימים לאחר הגעתן לחוף. הגור נולד במשקל של כ-35 ק"ג ויכול להגיע למשקל של 160 ק"ג תוך פחות מחודש. גורים ברי מזל במיוחד, כאלו שניזונים ממספר אימהות, יכולים להגיע למשקל של 270 ק"ג. עד אמצע מרץ רוב הבוגרים כבר חזרו לים ועל החוף נשארים רק הגורים.
מתי להגיע? פילי ים אפשר לראות בשמורה כמעט לאורך השנה כולה אך התקופה הטובה ביותר היא בעונת הרבייה, אמצע דצמבר עד סוף מרץ. החודש המומלץ ביותר הוא ינואר. בשל גודלם העצום של פילי הים ונוכחותם הכבירה על החוף, צפייה בהם בעונת הרבייה מותנת בהזמנת סיור מודרך. רצוי מאוד להזמין מקום מראש לסיור דרך האתר של השמורה (www.parks.ca.gov) אחרת יכול להיות שתגיעו ולא יישארו לכם מקומות. 
  
מה עוד? בנוסף לפילי הים אפשר לראות באזור להקות של שליו קליפורני, עופות דורסים, נחשי  בירית, כלבי ים ולעיתים ניתן לראות לוויתנים ודולפינים מהחוף.

אני זוכרת איך התרגשתי בפעם הראשונה כשיצאתי לחפש את לוטרות הים, עוד בעל חיים שכמעט ונעלם מהעולם בשל הפרווה שלו. אוכלוסייה שמנתה למעלה ממיליון פרטים התרסקה לאלפיים פרטים בלבד בתחילת המאה העשרים. כיום, בזכות מאמצי שימור, התאוששה האוכלוסייה והיא מונה למעלה ממאה אלף פרטים, מתוכם שלושת אלפים בקליפורניה. 
מחקר מקדים באינטרנט העלה שהמקום הטוב ביותר לראות אותן נמצא לא רחוק ממונטה ריי ונקרא מוס לנדינג. מוס לנדינג היא עיירת חוף קטנה עם נמל ובזמנו היו הרבה דיווחים על תצפיות מגשר הכניסה לעיירה שצמוד לנמל. הגעתי לנקודת הציון, הלכתי לאורכה ולרוחבה, חיכיתי והתבוננתי במים אך לשווא, אף לא לוטרה אחת נראתה באופק. מאוכזבת נסעתי לכניסה הצפונית לעיירה שמובילה לחוף ושם ראיתי את הלוטרות עוד מהחנייה. הן שחו והשתעשעו במים ואחת מהן רבצה לצידי על החוף החולי.

התבוננות בלוטרות היא מהנה במיוחד שכן הן שובבות וסקרניות ובכל פעם הן עולות מהמים עם שלל אחר; צדפה, כוכב ים, סרטן והסנפיר עוד נטוי. הלוטרות הן מאוד חברתיות וניתן לראותן צפות כגושים דמויי רפסודות על המים.

מתי להגיע? את הלוטרות אפשר למצוא לאורך כל השנה, מי שרוצה יכול גם לשכור קייק מהחוף ולשוט בין הלוטרות  ואריות הים. אמיצים במיוחד יכולים לצאת עם הקייק מהמפרץ ולחפש לוויתנים.

מה עוד? מהחוף אפשר לראות גם שלל ציפורים ימיות, אריות ים, כלבי ים ולעיתים גם לוויתנים ודולפינים.

אם כבר במוס לנדינג עסקינן אז הנה לכם עוד הזדמנות לצפייה ביונקים ימיים, שייט לוויתנים. רוב האנשים מכירים את הסיורים שיוצאים ממונטה ריי אבל יציאה ממוס לנדינג תחסוך לכם, בדרך כלל, כשעתיים של שייט לאזור התצפית. התצפית הטובה ביותר שלי על לוויתן גדול סנפיר הייתה מספינה בספטמבר 2015, אז ראינו אותם ניזונים מלהקות דגים לא הרחק מהחוף של מוס לנדינג. 
בדרך כלל בסיורי לוויתנים רואים רק סנפיר גב או, את הסנפיר המרגש יותר, סנפיר הזנב. אם רואים ראש מחוץ למים זה בדרך כלל ראש של דולפין אבל בסיור הזה זאת הייתה חגיגה של ממש. כבר מרחוק אפשר היה להבחין בהמולה שכן עשרות שחפים חגו מעל אזור האכילה של הלוויתנים, מנסים לתפוס דגים היישר מפיהם העצום של היונקים הימיים.

מתי להגיע? תצפיות על לוויתנים יש כל השנה. מומלץ לבדוק את התצפיות ביומן הקפטן לפני שמזמינים את הסיור כדי לדעת למה לצפות. אם למשל יש לוויתנים שניזונים מלהקות דגים ליד החוף הם יישארו באזור מספר ימים. תביאו מיםם והרבה בגדים חמים כי יכול להיות מאוד קר בסירה. סיור של בין שעתיים לארבע שעות הוא אופטימלי.     

מה עוד?  בחודש ספטמבר יצא לי לראות גם לוויתן כחול, לוויתן אפור ואורקות (לוויתן קטלן) שוחים לצד הסירה. בסיורים האלו בדרך כלל רואים לוטרות ים, אריות ים וכלבי ים לצד מינים שונים של דולפינים, כשהנפוצים ביותר הם דולפין פסיפי לבן צד ודולפין מצוי ארוך-חוטם. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות גם את ראשו החביב של הגרמפוס האפור.
            
הנה לכם בעל חיים שהשקעתי הרבה שעות בלמצוא אותו ביוסמיטי אך ללא הצלחה - אייל קנדי. האייל הקורא (מוס) הוא האייל הגדול ביותר במשפחת האיילים והאייל הקנדי נמצא במקום השני והמכובד.  הפארק הלאומי הידוע יוסמיטי מספק שלל הזדמנויות לצפות בחיות בר אך לצערי דובים ואיילים קנדיים נעדרו שם מרשימת התצפיות שלי. וזאת על אף שחזרתי לבקר שם בכל סוף שבוע אפשרי כשהייתי באזור עד שגיליתי את פוינט רייס. פוינט רייס היא תענוג לחובבי הטבע, ממוקמת במרחק של כשעה נסיעה צפונה מסן פרנסיסקו ומרגישה כמעט כמו ספארי באפריקה.
עדרים של איילים קנדים נעלמו מפוינט רייס ב-1860 וקיבלו הגנה מהמדינה רק 13 שנה אחר כך. באביב של 1978, שני זכרים ושמונה נקבות הובאו לאזור תחום ומוגן בצפון הפארק. בשנת 2009 כבר היו בפארק למעלה מ-440 פרטים וכיום זאת אוכלוסיית האיילים הקנדיים הגדולה ביותר בקליפורניה. כיוון שהאיילים עדיין מתוחמים בקצה הצפוני של הפארק יהיה לכם מאוד קשה לפספס אותם. 
מתי להגיע? הפארק הוא תענוג צרוף כל השנה אך מומלץ להגיע לראות את האיילים בעונת הרבייה, בין החודשים אוגוסט ואוקטובר.

מה עוד? בנוסף לאיילים הקנדים, בחודשי החורף תוכלו לראות פילי ים שרועים על החוף. איילים פרדיים, דורסי יום וארנבות נמצאים בכל פינה. אם תתאמצו קצת תוכלו לראות גם דורסי לילה, דביבונים, גיריות וזאבי ערבות. מהמצוקים הבחנתי לא פעם בדגי שמש, פוקנה מצויה (יונק ימי מסדרת הלוויתנאים) ופילי ים.     

זאב ערבות שחצה את הכביש לנגד עיני המשתאות
 שליו קליפורני עומד על גדר עץ בצידי הדרך
עקב אדום זנב, Red-tailed hawk (Buteo jamaicensis)
פוקנה מצויה, Harbour Porpoise (Phocoena phocoena
זרון תכול, Northern Harrier (Circus cyaneus)

יום שלישי, 27 בדצמבר 2016

הקשר בין אהבה ומלחמה נמצא לאחרונה בשימפנזים

חשבתם פעם על המחיר הכבד שמשלמים חיילים היוצאים למלחמה? ולמה הם מוכנים להקריב עצמם למען טובת הכלל? ואיך זה יכול להיות שמצד אחד הם מגובשים, משתפי פעולה מתואמים ומצד שני, באותו הזמן בדיוק, הם גם מפגינים אגרסיביות ואלימות? 
למרות שמדובר בנושא מחקר פופולארי, אין למדע עדיין תשובות נחרצות בעניין. מחקרים מצאו שמלחמה מגבשת ושתחושות האחדות והשייכות לקבוצה הכרחיות למען הצלחת הקבוצה בקונפליקט. בנוסף, בזמן קונפליקטים בין קבוצתיים נמצאה אצל בני אדם מעורבות של ההורמון אוקסיטוצין הידוע בקרב הציבור בעיקר כהורמון האהבה. 

אוקסיטוצין הוא הורמון המוכר בדרך כלל בשל פעילותו במהלך הלידה ולאחריה ותפקידו בחיזוק הקשר בין האם והרך הנולד לאחר הלידה. מחקרים רבים הראו את התפקיד של אוקסיטוצין בתחושת אמון בין פרטים בקבוצה הן באנשים והן בבעלי חיים. יתרה מכך, מדענים שחקרו פעילות של אוקסיטוצין בעת קונפליקט בין קבוצות אנשים מצאו שבזמן שהוא עודד שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה, הוא גם גרם לגברים להיות יותר מגוננים כלפי הקבוצה שלהם. עד עתה, מחקרים בנושא של פעילות אוקסיטוצין בעת קונפליקט נעשו רק על בני אדם במעבדה ומעולם לא התבצעו בסביבה טבעית או על בעלי חיים. 

מפגש בין שתי קבוצות שימפנזים, שהטריטוריה שלהם גובלת זו בזו, עלול להסתיים בפציעות קשות ואף במוות של חלק מהפרטים. כמו כן, שימפנזים הם הדומים לנו ביותר מבחינה גנטית ולכן, בחינת התפקיד של אוקסיטוצין בקונפליקטים בין קבוצות שימפנזים הוא מעניין במיוחד.
כאן נכנס לתמונה מחקרה של לירן סמוני, ישראלית שהתחילה לעבוד עם שימפנזים לפני שש שנים ביער בודנגו שבאוגנדה וכיום, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, היא חוקרת שימפנזים בחוף השנהב. את הדוקטורט היא מבצעת בהנחיית פרופסור רומן וויטיג, פרופסור קטרין קרוקפורד ופרופסור טוביאס דשנר מהמכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית שבלייפציג, גרמניה. 

כיוון שלירן היא אחותי, אני אחרוג קצת מהסיפור המרכזי של ממצאי המחקר שלה שהתפרסם השבוע במגזין המדע היוקרתי PNAS (Proceedings of the National Academy of Science) ולפני שאספר לכם על הממצאים המרגשים ופורצי הדרך, אני רוצה להתעכב רגע על הדרך בה לירן אספה את הנתונים למחקר. 

שמונה חודשים בשנה נמצאת לירן בתחנות המחקר המבודדות של המכון, בפארק הלאומי ת'אי שבחוף השנהב, שם היא עוקבת אחר שתי קבוצות שימפנזים. התנאים במכון הם מאוד בסיסיים, אין קליטה סלולרית, אין אינטרנט, אין מים זורמים, אין כמעט חשמל ועל כן הרבה מהדברים שהם חלק בלתי נפרד מהשגרה שלנו, כמו  מקרר, אינם קיימים. השירותים הם חור ברצפה וכשאתה חוזר עייף מהיער אז גם אין מים חמים למקלחת. בזמן השהות ביער החוקרים חשופים למחלות וטפילים רבים, ביניהם מלריה, אבולה ואנתרקס. בכדי לדבר בטלפון או לגלוש באינטרנט צריכים החוקרים לטפס על גבעה בקרבת המחנה.    

ביער שלוש קבוצות שימפנזים שעברו הביטואיציה והן מורגלות לנוכחות החוקרים, בטריטוריה של כל קבוצה ממוקמת תחנת מחקר וכל יום יש חוקר או שניים שעוקבים אחר השימפנזים מהרגע בו הם מתעוררים ועד שהם הולכים לישון. בתחנות המחקר מספר מצומצם של חוקרים ורוב הזמן נמצאים בכל תחנה פחות מחמישה אנשים. כל חוקר שמגיע לתחנה מחוץ ליער חייב להיכנס לקרנטינה של חמישה ימים ולכן החוקרים בדרך כלל לא יוצאים מהיער בתקופת המחקר. בנוסף, כל מי שמלווה את השימפנזים חייב ללבוש על פניו מסכה כשהוא נמצא בקרבתם על מנת למנוע העברת מחלות. בשל הדמיון הגנטי בני אדם יכולים להעביר לשימפנזים מחלות שהן מעולם לא נאלצו להתמודד איתם קודם לכן ולהפך. למעבר מחלות בין בני אדם ושימפנזים יכולות להיות השפעות הרסניות ומרחיקות לכת לשני הכיוונים.
לעיתים ישנים השימפנזים רחוק מהמחנה, אז צריכים החוקרים להשכים קום מספר שעות לפני הזריחה ולצעוד בחושך ביער קילומטרים רבים כדי להגיע לאתר השינה של השימפנזים לפני הזריחה. השימפנזים לא ישנים כל לילה באותו המקום, הם נודדים בטריטוריה ויכולים כל לילה לישון במקום אחר. כשהשימפנזים מכינים את הקן שלהם מעלים וענפים בין העצים והולכים לישון, לקראת החשיכה, צועדים החוקרים את כל הדרך שעשו באותו היום חזרה למחנה.   

במהלך המחקר של לירן היא עקבה אחר 20 שימפנזים, עשרה זכרים ועשר נקבות ואספה נתונים במשך כ-2,700 שעות תצפית. בזמן התצפיות היא אספה דגימות שתן ותיעדה את ההתנהגויות השונות של השימפנזים במהלך היום. כל דגימת שתן הותאמה לפרט ממנו היא נלקחה. בשתן שנאסף נמדדו רמות האוקסיטוצין ואלו הוצמדו להתנהגות הפרט שנצפתה בסמוך להטלת השתן, לקבוצה אליה הוא משתייך, למדרג החברתי שלו בקבוצה, לזוויג ולקרבה שלו לגבול הטריטוריה של הקבוצה (כמדד לרמת האיום האפשרי). 

בתקופת המעקב נאספו נתונים בזמן מפגשים בין קבוצות וההשוואה התבצעה, בין היתר, עם מסעות ציד. שימפנזים הם אוכלי כל ומדי פעם הם יוצאים לציד קופים ביער. בדומה למפגשים בין קבוצתיים, מסעות הציד דורשים שיתוף פעולה בין הפרטים, אבל בניגוד אליהם מסעות הציד לא כוללים איום מקבוצה חיצונית.
במחקר נמצאו רמות גבוהות של אוקסיטוצין בהתנהגויות שדורשות שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה כמו ציד או מפגש בין קבוצתי. אך הרמות שנמדדו במהלך מפגשים בין קבוצתיים היו משמעותית גבוהות יותר מבכל פעילות קבוצתית אחרת. גיבוש בין הפרטים הוא תנאי הכרחי לכך שהקבוצה תצליח בקונפליקט. כיוון שהאוקסיטוצין קשור במתן אמון וקואורדינציה בין הפרטים הסיקו החוקרים שבדומה לאנשים, רמות האוקסיטוצין הגבוהות מחזקות את שיתוף הפעולה בין הפרטים. במידה והפרטים בקבוצה מגובשים הסיכון שלהם להיפגע בקונפליקט קטן. 

ממצא זה מעניין במיוחד כיוון שבבני אדם התפישה הקבוצתית היא תופעה מתועדת היטב, שמקבלת ביטוי מוקדם בילדות, ועד למחקר זה נחשבה כייחודית לאדם. הממצאים של הקשר בין אוקסיטוצין ושיוך קבוצתי בבעלי חיים בבית גידולם הטבעי מצביעים על כך שהתנהגות ההקרבה העצמית למען הקבוצה וגיבוש הפרטים בעת סכנה כנגד קבוצות זרות אינה ייחודית לאדם ומקורה קדום משחשבנו.

לקריאה נוספת:


3. Choi, Jung-Kyoo, and Samuel Bowles. The coevolution of parochial altruism and warScience; 2010. 





יום שני, 5 בדצמבר 2016

גני לונגווד – Longwood Gardens

החגים הגיעו לעיר, מקיפים כל עץ באורות צבעוניים וכל חנות בשלטי מבצעים והנחות. יחד עם החגים הגיעו גם התיירים. לרוקפלר סנטר, למשל, כמעט ואי אפשר להגיע בשל צפיפות האנשים הרבה שמנסה לעשות דרכה לעץ חג המולד המפורסם. ליד כדורי החג האדומים שבשדרה השישית, שמעתי שוטר נותן לתיירים הנחיות הגעה לעץ: תדחפו ותפעילו מרפקים, תהיו חזקים ונחושים אחרת אין לכם סיכוי.
מיליוני המבקרים שהציפו את העיר דרבנו אותי לצאת למקום שקט יותר ועמוס פחות. כן, ניו יורק היא עיר מרתקת ובמיוחד בחגים, אבל גם ממנה צריך הפסקה לפעמים. מפלי הניאגרה, הממוקמים במרחק  של שבע שעות נסיעה ממנהטן, הם אחד היעדים החביבים עלי לבריחה. יחד איתם אפשר לציין את וושינגטון הבירה (פחות מארבע שעות), פילדלפיה (שעתיים) ועמק האדסון (שעתיים). בחיפוש אחר מקומות חדשים ומרגשים במרחק של קפיצה מהעיר גיליתי לאחרונה את גני לונגווד.
שמעתי עליהם במקרה, ממישהי שפגשתי בפרוספקט פארק בברוקלין. היא ראתה אותי מצלמת בפארק, התלהבה מהתמונות ואמרה שאני פשוט חייבת להגיע לגנים של לונגווד. חקרתי על המקום באינטרנט וגיליתי שמדובר באחד הגנים הבוטניים הוותיקים והמפורסמים ביותר בארה"ב. סימנתי את המקום על המפה ובסוף השבוע של חג ההודיה יצאתי עם שלושה חברים ומכונית אחת לדרך.

הגנים נמצאים דרום מערבית מפילדלפיה ובמרחק של כשעתיים וחצי נסיעה ממנהטן. הם משתרעים על פני למעלה מארבעת אלפים דונם ומהווים בית ליותר מעשרת אלפים מיני צמחים שונים. בעלת השטח, משפחת פירס קנתה את אדמת הגנים ב-1700. הם אספו צמחים רבים, מקומיים ואקזוטיים כאחד והביאו אותם לאחוזה. ב-1798 הם הקימו משתלה שגדלה עם השנים ובסופו של דבר חלשה על שטח של כ-60 דונם. ב-1850 המשתלה כבר הייתה ידועה בשל אוסף העצים המרשים שלה והיא הפכה למוקד משיכה עבור התושבים באזור.
בכניסה לגנים קיבלו את פנינו שתי נשים מבוגרות וחייכניות שסיפרו על הגנים בהתלהבות רבה, כזו השמורה בדרך כלל למתנדבים. הן פיארו ושיבחו את הגנים, "רק בקונסרבטריון אפשר לבלות יום שלם" אמרה האחת והשנייה הנהנה במרץ. הן הנחו אותנו להתחיל שם את הסיור ולהמשיך אותו, לקראת השקיעה, במסלול חג המולד.
נפרדנו לשלום משלושים דולר לאדם לטובת כרטיס הכניסה ושמנו פעמינו לכיוון הקונסרבטריון. השלכת מסביב כבר הייתה הרבה אחרי השיא ורוב העצים נותרו מיותמים מעלים. הדרך לחממה הגדולה לא נראתה מבטיחה אך אחרי כחמש דקות הליכה הגענו לדלת הכניסה וכשפתחנו אותה עמדנו משתאים מול אחת התצוגות הבוטניות היפות ביותר שראיתי בחיי.
תוך דקה מרגע הכניסה לחממה התפזרנו, כל אחד מאתנו הלך לחקור אזור אחר בחממה. למרות הסמיכות לחג, האזור לא היה מלא באנשים ורוב המבקרים הגיעו כדי לעשות צילום משפחתי לכרטיס חג המולד המסורתי. זוגות צעירים הצטלמו מתנשקים תחת צמח הדבקון והמשפחות היו לבושות סוודרים אדומים, ירוקים ולבנים, מעוטרים באיילים, גמדים, פתיתי שלג ומזחלות. הם נעמדו בזה אחר זה ליד עץ חג המולד הענקי בכניסה, לידם פסנתר וסביבם עשרות חלבלובים הדורים בצבע אדום וורוד כמיטב מסורת החג.
בגנים יש 20 תצוגות בתוך חממות שמתפרשות על שטח כולל של כ-18 דונם, ואני די בטוחה שבכל אחת מהן היה עץ חג מולד. בכל פינה התגלה עץ בסגנון אחר, אחד היה משובץ בסוקולנטים, אחר היה בדמות קשת צבעונית. היו כאלה שעוצבו על ידי ילדים והיו כאלה שקושטו באיצטרובלים, היו שם עצי חג מולד כיד הדמיון הטובה עליכם.
הקונסרבטוריון המרכזי מכיל מספר מזרקות, גופי מים וכ-4,600 מינים שונים של צמחים. הצמחים במתחם נראו חיוניים ובריאים, כל אחד מהם קיבל את התנאים האופטימליים ביותר עבורו. כל דלת הובילה לאזור אחר וכל חדר היה עולם ומלואו. נוכחותן של ידיים מקצועיות וכישרוניות הייתה מורגשת בכל פינה.     

אחרי שעתיים בהם כל אחד מאתנו חקר את הקונסרבטריון נפגשנו והחלפנו רשמים. התצוגות המדוברות ביותר היו עץ הסוקולנטים בגינת הכסף, עץ הקשת בגינה הים תיכונית, תצוגת עצי הבונסאי ושביל עציהשיטה. אחרי שווידאנו שאף אחד מאתנו לא פספס אף תצוגה, המשכנו לעצירת התחממות בבית הקפה, לתצוגת הרכבות ולשביל חג המולד.
שביל חג המולד היה רצוף בחצי מיליון נורות צבעוניות שנדלקו לקראת השקיעה. התחלנו אותו במזרקה עם מופע אור-קולי והמשכנו ללכת עליו בין שדרות העצים, בורות האש (עצירות התחממות מבורכות) וסביב האגם. חלקים בשביל נראו כאילו חג המולד הקיא עליהם, אבל רובו היה עשוי בטוב טעם. 
עם רדת החשיכה, סיימנו את המסלול והגענו לשער היציאה. עייפים וקפואים, אך מרוצים, נכנסנו למכונית ונסענו הביתה. בכניסה לעיר, אחרי נסיעה חסרת מאורעות של כשעתיים, הגענו לפקק בתעלת לינקולן, תעלה המחברת בין ניו ג׳רזי ומנהטן. כשעמדנו בלי יכולת לזוז בין מאות המכוניות התקועות בכניסה לעיר ידענו שהגענו הביתה.  

יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

חוגגים הודיה

ההכנות וההתרגשות הכללית בעיר לקראת חג ההאלווין היו כאין וכאפס למה שהתרחש בה לאחר מכן; גזעי העצים ברחובות עוטרו במנורות צבעוניות, כדורי חג אדומים ענקיים הוצבו במזרקה שבשדרה השישית, עץ אשוח גדול מימדים הוצב אחר כבוד ברוקפלר סנטר ומולו התמקמה שיירת המלאכים המסורתית. זירת ההחלקה ברוקפלר נפתחה לשמחתם הרבה של המבקרים ומול כל אלה, חנות הכולבו סאקס בשדרה החמישית החלה להקרין מופע אור-קולי על חזית הבניין שלה. יחד עם זאת, את מירב ההתרגשות בעיר סיפק המצעד השנתי של מייסיס לכבוד חג ההודיה.
בין שלל מסורות חג ההודיה, קיבלו בלוני המצעד של מייסיס מקום דומה לזה של פשטידת הדלעת ורוטב החמוציות. השנה חגג המצעד השנתי של מייסיס את יום הולדתו התשעים. 16 בלונים של דמויות מסדרות מצוירות, 27 בלונים של קישוטי חג, 26 עגלות מהודרות, 16 תזמורות צועדות, 1,100 מעודדים ורקדניות ולמעלה מ-1,000 ליצנים במרכז העיר. את המצעד הצבעוני הזה חתם סנטה קלאוס שישב במזחלת עמוסת מתנות ורתומה לאיילים מעופפים.
המצעד מתחיל כל שנה בתשע בבוקר והמהדרין יגיעו כבר בשש בשביל לתפוס מקומות בשורה הראשונה. למרות שהמצעד נפרס לאורך ארבעה קילומטרים, מי שלא ישכים לקום יתקשה למצוא נקודות תצפית טובות. בכל זאת מדובר במצעד הכי נצפה בעיר, למעלה משלושה מיליון וחצי איש מתייצבים לראותו צועד ברחובות ניו יורק ועוד 50 מיליון איש צופים בו מהבית בשידור חי.
שנה שעברה הייתה זאת הפעם הראשונה בה צפיתי במצעד מרחובות העיר. הגעתי לכיכר קולומבוס בסביבות שמונה בבוקר ומצאתי לעצמי מיקום מעולה לתיעוד האירוע, השמש, הבניינים, הקהל כולם היו בכיוון הנכון. אבל שעה אחרי שהמצעד התחיל כבר לא יכולתי לזוז, לא הצלחתי להרים את הידיים כדי לצלם ובקושי הצלחתי לנשום, מצאתי את עצמי נמחצת בין עשרות רבות של אנשים. דקות רבות עברו עד שהצלחתי לפלס דרכי החוצה, זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה והשנה התלבטתי אם לנסות שוב.
בנוסף, חברים בעיר טענו שיש התראות על פיגועים ושכדאי להימנע מלצאת לאזור המצעד. אכן, לראשונה חסמה משטרת ניו יורק לחלוטין את כל תנועת כלי הרכב באזור המצעד. היא גם הציבה למעלה מ-80 משאיות עמוסות בחול כמחסומים ופרסה כ-3,000 שוטרים חמושים ומלווים בכלבי הרחה, מומחים באיתור חומרי נפץ, לאורך המסלול.

מבחינתי משטרת ניו יורק הוכיחה את עצמה כל כך הרבה פעמים, שלא היה לי ספק שגם האירוע הזה יסתיים בשלום. אז יום לפני המצעד יצאתי למחקר מקדים של זוויות צילום וסימנתי לי רחבה גדולה בפינת רחוב 51 והשישית. הגעתי לשם בשעה שמונה וחצי בבוקר, חוץ מהשורות הראשונות וכמה ספסלים כל האזור היה פנוי לחלוטין. לקראת השעה תשע הרחבה התמלאה, אבל למעט מספר ראשים וטלפונים שמדי פעם חסמו לי את זווית הראייה, כל האירוע היה קליל למדי ואוורירי.
יש בי דואליות רגשית ומצפונית לגבי המצעדים בעיר בכלל והמצעד של מייסיס בפרט. הרי כל המופע הראוותני הזה הוא מסחרי לחלוטין, עולה לא מעט כסף ויש לו גם מחיר סביבתי לא מבוטל. למרות שהליום הוא היסוד הכי נפוץ ביקום, בכדור הארץ יש "משבר הליום" חמור והיסוד הבלתי מתחדש הזה עלול להיגמר בדור הנוכחי.

אף שהליום מתקשר בראש ובראשונה עם ניפוח בלונים ושינוי משעשע של הקול, הוא מהווה רכיב חשוב בתחומים של תהודה מגנטית גרעינית ופעילויות טכנולוגיות אחרות, בעיקר בזכות היותו יציב, בלתי פעיל ו"חוסר הנכונות" שלו לעבור ריאקציה עם כימיקליים אחרים. אף על פי כן, יותר מ-8,500 מטרים מעוקבים של הליום סופקו השנה למייסיס על ידי לינדה צפון אמריקה בע"מ, החברה ששמרה על ריחופו של המצעד במשך 22 השנים האחרונות. עיתון פורבס העריך שלמעלה מ-30,000 דולר הושקעו בניפוח בלוני המצעד.
מצד שני, המצעד מקרב לבבות. אנשים מתרבויות שונות ובגילאים שונים, מהגרים, ילידים ותיירים כאחד, עומדים זה לצד זה ונהנים יחדיו מהמצעד. אין להמעיט בערך הדבר, במיוחד לאור תוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב, ההפגנות היומיות בשדרה החמישית ואווירת ההסתה הכללית במדינה. אחרי כל התפרצויות הזעם משני צדי המתרס, האווירה החגיגית והמאחדת של המצעד, זאת שמציבה אנשים עם דעות שונות בהרמוניה זה לצד זה, אינה דבר של מה בכך.  

האלווין בניו יורק

אי אפשר ללכת בעיר בלי לחוש באווירת החג. בני משפחת הדלועיים מככבים בכל פינה, בעיקר הדלעת אשר, יחד עם השלכת, צובעת את העיר בכתום. החנויות החלו להציב סלסלות מעוטרות בפרצופים מפחידים לאיסוף ממתקים בחלונות הראווה כבר לפני מספר שבועות והקונדטריות מוכרות מאפים בדמות שדים ומפלצות כמיטב מסורת החג. הרחובות מקושטים במכשפות, קורי עכביש, עטלפים ובובות מדממות. ובימים האחרונים מצטבר תור בכניסה לחנויות התחפושות שהולך ומתארך ככל שמתקרבים ל-31 באוקטובר, ליל כל הקדושים.
ליל כל הקדושים, הידוע גם בשם האלווין, הפך להיות אחד החגים החביבים עלי ביותר כאן בעיר ולא בכדי יצרתי סביבו מסורת משלי. קודם כל הוא מגיע יחד עם השלכת ומי לא אוהב שלכת? אז כל שנה אני יוצאת בעקבות השלכת לפני החג ואני מנצלת את הנסיעה לבחירת דלעת משובחת באחת החוות באזור.

אחרי שקונים דלעת רצוי גם לגלף אותה, דבר שהתגלה כחוויה מאתגרת, אומנותית ומקרבת לבבות. השנה הצלחתי לגייס את חבריי הישראלים בעיר לערב יצירת ג'ק-או-לנטרן, גילוף פרצוף מפחיד בדלעת והצבת נר מאיר בתוכה. מבחינה פיזית, סחיבת הדלעות לאירוע היה החלק המתיש ביותר. מבחינה נפשית, ניקוי הדלעת בחן את מידת הסבלנות של המשתתפים. לאחר כשלוש שעות, כל המשתתפים יצאו בשלום מהמפגש, למרות הסכינים הרבים שהיו מעורבים באירוע, ועם דלעת מגולפת שלא הייתה מביישת גם חוגגים ותיקים. 
הדלעות המגולפות מקשטות את חלון הבית עד שמגיע אירוע השטת דלעות בסנטרל פארק; מגיעים עם הדלעת למקום המפגש בסנטרל פארק ותורמים את הדלעת למארגנים, שבתורם מציבים אותה על רפסודה. בסופו של דבר, עם רדת החשיכה, הם משיטים את כל הדלועים בשיירה מוארת באגם. זה פתרון הרבה יותר יצירתי לטעמי מלזרוק את הדלעת הנרקבת על חלון הבית לפח.

עוד מסורת חביבה היא לעבור בין הבתים, במיוחד באזור המזרחי של סנטרל פארק, שמשקיעים ומקשטים לקראת החג. מכשפות תקועות על עץ, שלדים, בובות חסרות ראש, עכבישים ענקיים, עטלפים ושלשלאות ברזל מכסים כל חלקה טובה. בערב החג, הבתים הללו חביבים במיוחד על הילדים שיוצאים לציד ממתקים במסורת הידועה של "תעלול או ממתק".
בעלי הכלבים בעיר חוגגים את האלווין שבוע לפני המועד הרשמי וכל גינת כלבים בעיר שמכבדת את עצמה מארגנת תחרות תחפושות כלבים. בפארק תומפקינס יש אפילו מצעד שנתי של כלבים מחופשים. הכלבים בניו יורק רגילים בתלבושות, שכן במזג האוויר החורפי רובם יוצאים להליכות עם מעילים ומגפיים. בנוסף, הרבה מהכלבים בעיר מטיילים בעגלות שלכבוד האלווין הופכות לכרכרות מלכותיות או אמבטיות מלאות בבועות סבון, ולכן רובם לא מוטרדים מהתחפושות שלהם. הם מתרוצצים בגן הכלבים כמנהגם מדי יום והדבר יוצר סיטואציות מצחיקות של כרישים שרודפים אחרי נקנקייה או, בהתאמה מוחלטת עם הבחירות הנוכחיות בארה"ב, בולדוג אנגלי שמחופש לדונלנד טראמפ שמציק לגולדן רטריבר שמחופשת להילרי קלינטון.
כל הבנייה של אווירת החג וההכנות מגיעות לשיא ב-31 באוקטובר, או אז יוצאים כל השדים במצעד מרהיב של שלדים, זומבים ומפלצות על השדרה השישית לכיוון בניין האמפייר סטייט. למצעד יכול להצטרף כל מי שהצטייד בתחפושת, אבל גולת הכותרת שלו היא אנשי המקצוע, השחקנים ומפעילי הבובות, שמפעילים שלדים ענקיים ודלעות שצועדים בראש המצעד.

ראשיתו של המצעד היה ב-1974, באותה שנה מפעיל בובות ויוצר מסכות בשם ראלף לי החל במסורת כשהלך עם ילדים מהשכונה מדלת לדלת. אחרי שנתיים הצטרף למסורת תאטרון ניו יורק ופופלאריות האירוע גדלה עד שמצעד הלואין בווילג' קיבל חיים משל עצמו והפך להיות אחת מחגיגות התחפושות הגדולות בעולם. השנה צעדו במצעד 60,000 משתתפים בפני קהל של כשני מליון צופים.

שנה שעברה השגתי תעודת עיתונאי וסיקרתי את המצעד מבפנים. הגעתי כארבע שעות לפני תחילת המצעד וצפיתי בשחקנים מתאפרים, מתלבשים ומרכיבים את השלדים לקראת המצעד. הגעתי בתחפושת סימלית של וויקינג וכשהמצעד התחיל פסעתי לאורכו לרוחבו בחיפוש אחר התחפושות והסצנות המעניינות ביותר לצילום. את המסע הצילומי שלי קטעו חבורה של זומבים שהחליטה להתנפל עלי ולגרור אותי ללב המצעד. 
זה אחד החגים הכי עוצמתיים שיצא לי לחגוג בחיי. השילוב של החשיכה והתחפושות יוצר אינטימיות בלתי רגילה בין אנשים זרים. אני מחבבת כל אירוע שמצליח להפתיע ולרגש אותי וליל כל הקדושים מצליח לעשות זאת שנה אחרי שנה. 


יום חמישי, 25 באוגוסט 2016

חמישה טיפים למטיילים בניו יורק

אחרי כמעט שלוש שנים של מגורים בעיר ואין ספור מבקרים שמבקשים המלצות החלטתי לרכז את מיטב הטיפים שלי כאן בבלוג. אני מקווה שהמידע יעזור לכם להפיק את המירב מביקורכם בעיר. כמובן שזהו רק קצה קצהו של המזלג, אז אתם מוזמנים להמשיך ולשאול ואני אשמח לעזור כמיטב יכולתי. 

1.       מתי להגיע?
העיר משנה את פניה בכל אחת מעונות השנה. בחורף היא נצבעת בלבן ומתמלאת בקישוטים לקראת השנה החדשה וחג המולד, באביב פריחת הדובדבן והמגנוליה מכסים אותה בוורוד, בקיץ הכל ירוק יש בנות ים וגחליליות שמאירות את הלילה ובסתיו חגיגה של שלכת, דלועיים ותחפושות.
בחורף קפוא, הטמפרטורה יכולה להגיע למינוס 20 מעלות צלזיוס ומדי פעם מגיעה סערת שלגים. אם אתם מבקרים בחורף, מגפיים אטומות למים ומעיל איכותי ומבודד הם ציוד הכרחי. לתשומת לבכם, גשם הוא מחזה נפוץ כאן לאורך כל השנה, גם באוגוסט היו סערות גשמים. בקיץ חם ולח, באוגוסט האחרון הטמפרטורות הגיעו ל-35 מעלות צלזיוס והלחות ל80%-לקראת החגים מספר המבקרים בעיר עולה משמעותית ואז כל כך צפוף כאן שלפעמים לוקח יותר זמן לחצות את המדרכה מאשר את הכביש. 
2.       מה אוכלים?
מסע קולינרי בעיר הוא בגדר חובה גם אם אתם לא נמנים על מיטיבי הלסת. העיר הזאת פתחה את עיני למטעמים מתרבויות שונות ואני שמחה לשתף כאן כמה מהמסעדות והמנות החביבות עלי ביותר. מבחינת טיפים נהוג להשאיר בין 15-20 אחוז, אפשר ואף רצוי להשאיר טיפ באשראי, את גובה הטיפ ממלאים אחרי ששילמתם את החשבון.
Shake Shack – אז בראש הרשימה מאכל אמריקאי כמובן, ההמבורגר. בניו יורק שפע מסעדות שמציעות המבורגרים בכל הגדלים, הצבעים ועם כל תוספת שעולה בדעתכם, אך יש רק מקום אחד שמתעלה בהרבה מעל כולם, שייק שק. סניפי הרשת צצים כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי העיר. כמעט בכולם, למעט אלו שנמצאים בטרמינל של JFK והסניף בצפון מזרח העיר, אתם יכולים לצפות לתור של כעשרים דקות. התור הוא ארוך אבל לפחות לא תצרכו להילחם על מקומכם עם מרפקים ותוכלו לגלוש בסלולרי בנחת בזמן ההמתנה. מנה מומלצת: Shack Burger. משקה: שייק מאצ'ה (לא זמין לרכישה באופן קבוע). אם אתם צמחוניים אז Shroom Burger וחולי צליאק יכולים לקבל מנה מיוחדת ללא גלוטן. מחיר: $
Chote Nawab – מסעדה הודית במעוז הודו במנהטן, Murray Hill, או כמו שאנחנו אוהבים לכנות אותה: Curry Hill. המסעדה עלולה להיות עמוסה ולכן רצוי להזמין מקום מראש. מנה מומלצת: Chicken Tikka Masala עם אורז לבן ונאן. אותה המנה בדיוק זמינה גם לצמחוניים. משקה: מנגו לאסי. מחיר? $$
Dim Sum Go Go – צ'איינה טאון היא לא המקום הכי סימפטי בניו יורק אבל בהחלט שווה להגיע לשם בשביל האוכל. בדים דים תוכלו למצוא שפע של דים סאם עם מילואים שונים. כל מנה מורכבת משלושה עד שישה 'דימים' קטנים. מנה מומלצת היא של דים סאם ממולא במרק (זהירות, זה שורף). יש גם מבחר מנות לצמחוניים. משקה: תה, מוגש חופשי בזמן הארוחה. מחיר: $
Pure Thai Cookhouse – אוכל תאילנדי אותנטי ויוצא מגדר הרגיל במידטאון. המסעדה פצפונת וזמן ההמתנה עומד בדרך כלל על כ-45 דקות, אי אפשר להזמין מקום מראש. המנות הם מודולריות כך שכל אחד יכול פחות או יותר להרכיב לעצמו מנה מתאימה. מנה מומלצת: Wok Cashew Nut Chicken. משקה: Thai Iced Tea. מחיר? $
Alice’s Tea Cup – למסעדה יש שלושה סניפים והיא ידועה בעיקר בזכות מגוון התה הבלתי נגמר שלה, העיצוב הפייתי והפרנץ' טוסט שנמכר רק בסופי שבוע. זמן המתנה של כשעה בסופי שבוע, אלא אם אתם מגיעים לפני עשר בבוקר. קבוצה של שישה אנשים ומעלה יכולה להזמין מקומות מראש. מנה מומלצת: פרנץ' טוסט. משקה: התה של אליס. מחיר? $$
Ippudo  היפנית הכי טובה בעיר שתקבל את פניכם בצעקות יפניות מחרישות אוזניים. זמן המתנה של כשעה לארוחת ערב, אי אפשר להזמין מקום מראש. אם אתם ממהרים אתם יכולים להזמין את ה-Buns המעולים שלהם מהבר בכניסה. בשביל הראמן המפורסם תאלצו להמתין לשולחן. מנה מומלצת: ראמן מודרני בתוספת ביצה. משקה: סאקה. מחיר? $$
3.       איך לחסוך זמן וכסף על כניסות אתרים?
להרבה אתרים בעיר אפשר להיכנס בחינם או לבחור את גובה התשלום. מבחינת תשלום, במטרופוליטן ובמוזיאון הטבע למשל, אתם יכולים לשלם כרצונכם, למרות שהתשלום המומלץ שמתנוסס על השלטים הוא 25 דולר לאדם. במוזיאון הטבע תצטרכו לעמוד בתור ולדבר עם אחד הנציגים כדי לקנות כרטיס מוזל שכזה. אם אתם מעוניינים בכניסה לתצוגות מיוחדות תאלצו לשלם מחיר מלא, אבל תוכלו לדלג על התור ולגשת הישר למכונות המכירה. במידה ואתם מגיעים שעה לפני סגירת המוזיאון, תוכלו להיכנס בחינם ולחסוך לעצמכם את התור. גם למטרופוליטן וגם למוזיאון הטבע יש כניסות צדדיות, קטנות יותר, שיכולות לחסוך לכם המון זמן של המתנה. למוזיאון לאומנות מודרנית תוכלו להיכנס חינם בימי שישי בין השעות 16:00-20:00, אבל צפו זמן המתנה ארוך וצפיפות שמעיבה על האווירה במוזיאון.
לגנים הבוטניים בברוקלין יש כניסה חינם בימי שלישי (כל היום) ושבת (בין השעות 10:00-12:00, לא כולל ימי פסטיבל). לגן החיות ולגנים הבוטניים בברונקס, שם פרח לאחרונה לוף ענק, תוכלו להיכנס בחינם בימי רביעי (הכניסה לא כוללת תצוגות מיוחדות). שימו לב, למרות שזה מאוד מפתה להגיע לגן החיות בימי רביעי אני ממליצה בחום להימנע מימים אלו בחודשים החמימים, אז זמן ההמתנה בקופות ארוך במיוחד והגן עמוס באנשים. בחורף לעומת זאת, רוב התצוגות בגן החיות סגורות ומחיר הכניסה לגן יורד בהתאם.
4.       יש כרטיסים מוזלים להצגות?
ההצגות כאן הן תענוג צרוף ובניגוד לדעה הרווחת אפשר לראות אותן במחירים סבירים. כמעט לכל הצגה יש הגרלה או כרטיסים שנמכרים באותו היום בקופות לשורה הראשונה ולמרפסות. הגרלות מתבצעות אונליין או מול התאטרון, או גם וגם, תלוי בהצגה. בשביל כרטיסים מוזלים צריך להגיע לתאטרון שעה או חצי שעה (תלוי בפופולריות של ההצגה ובעונת הביקור שלכם) לפני פתיחת הקופות. 
קישורים להצגות נבחרות עם הגרלות אונליין: המילטון (10 דולר), מלך האריות (30 דולר), אלאדין (30 דולר), קאטס (40 דולר). לוויקד וספר המורמונים, יש הגרלה אונליין (35 ו-50 דולר בהתאמה) אבל יהיה לכם יותר סיכוי לזכות בהגרלה מול הקופות וגם תחסכו לעצמכם כמה דולרים. ניתן להרשם להגרלה מול התאטרון שעתיים וחצי לפני תחילת ההופעה ושמות הזוכים מוכרזים שעתיים לפני תחילת ההצגה. במידה ואתם זוכים תוכלו לקנות כרטיסים במזומן ובהצגת תעודה מזהה. עבור מטילדה למשל, אתם יכולים להגיע לפני פתיחת הקופות ולקנות כרטיסים ב-32 דולר. לשייקספיר בפארק מחלקים כרטיסים חינם מחוץ לתאטרון שבסנטרל פארק, רצוי להגיע כשעתיים לפני תחילת חלוקת הכרטיסים.
המילטון היא הדוגמה הקיצונית ביותר להגרלות. עד לפני מספר חודשים, היו מגיעים מדי יום מאות אנשים להגרלה של המילטון 
ברחוב 46. ים האנשים שניסה לזכות בכרטיסים מוזלים להצגה חסם את התנועה כליל (כפי שאפשר לראות בתמונה למטה) וכך עברה ההגרלה מהרחוב לאינטרנט. ביום בו נפתחה ההגרלה של המילטון אונליין, נרשמו אליה למעלה מ-50 אלף איש שגרמו לקריסת האתר. אם ברצונכם להצליח להשיג כרטיסים מוזלים אני ממליצה להימנע מלהשקיע משאבים בהמילטון, תבחרו לעצמכם הצגות אחרות. בכל הצגה אחרת הסיכויים שלכם לזכות יהיו הרבה יותר ממשיים.   

5.       מה לקינוח?
 Spot Dessert Bar– מסעדת קינוחים יפנים שמגישה קינוחים יוצאים מן הכלל וגם מאוד מעניינים מבחינה ויזואלית. עכשיו יצא שם קינוח חדש בצורת פוקדור, בהשראת היסטריית הפוקימונים, אבל תוכלו למצוא שם גם את הקינוח המסורתי בצורת עציץ. מנה מומלצת: Lava Cake. משקה: Bubble Tea. מחיר? $
 Magnolia Bakery– קונדיטוריה עם מספר סניפים שפזורים ברחבי העיר. בחלק מהמקומות יש מקום לשבת אבל ברוב הסניפים מדובר בעמידה בלבד. בדרך כלל יש המתנה של 10-15 דקות. הקינוח המומלץ שם הוא ללא ספק הבננה פודינג. שימו לב שבשעות מאוחרות ובימי חג לפעמים נגמר מלאי הפודינג. מחיר? $